<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי ירמיה תנא</h1>
<h2>דף נט.</h2>
בההיא דשור שנגח ארבע וחמשה [ב"ק ל"ח ע"א] ובפרק ארבע מיתות בסנהדרין [נ"ט ע"א] ובאידיהן של גוים, הספרים חלוקים, יש ספרים כתוב בהן היה רבי ירמיה אומר מנין לגוי שעוסק בתורה. ויש גורסין רבי מאיר אומר. ובפרק ארבע מיתות הלכה דבת כהן [סנהדרין נ"ב ע"ב], היה רבי מאיר אומר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון וכו' [הספרים חלוקים יש ספרים שכתוב בהן רבי ירמיה אומר]. וגרסינן נמי בכתובות פרק נערה שנתפתתה [מ"ד ע"ב], תני שילה שלש מידות בנערה, זינתה בבית אביה ובאו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה, כלומר ראו גידולים שגידלתם.
ולא אב ואם בלבד בכלל בזיון וחילול אלא אפילו כל המשפחה בכלל, כדאיתא בסוף מסכת סוכה [נ"ו ע"ב] במעשה דמרים בת בלגה, דמסקינן התם דמשום דאיהי חטאה, [קנסינן ליה לדידיה] שותא דינוקא בשוקא אי דאבוה אי דאימא. ותו מסקינן ומשום אבוה ואמה קנסינן בכולא משפחה, ואמר אביי אין וכו'. עד טוב לצדיק וטוב לשכינו. וגרסינן נמי בפרק שבועת הדיינין [שבועות ל"ט ע"ב], כל עבירות שבתורה נפרע מן העבריין ומכל המשפחה כולה בדין [חמור, ורשעים דעלמא בדין] הקל, חוץ מצדיקי המשפחה דפטורין. חוץ משבועת שקר דהתם אפילו מכל העולם וצדיקים בדין הקל. והכא מסקינן [סנהדרין נ"ב ע"א] אמר רב נחמן כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא, אפילו לרשע בן צדיק, כמאן כי האי תנא, היינו רבי ירמיה.
ולפי שיעקב אבינו לא הגיע עדיין לבית אביו בשעה שנפטרה רבקה אמנו לגן עדן לא נתפרשה קבורתה והוציאוה בלילה, כדי שלא ילך עשו הרשע לפני מיטתה ויאמרו [תנחומא פ' תצא] וכו'. אבל בפטירת אברהם אבינו שיצחק היה שם, ופטירת אבינו יצחק שיעקב אבינו היה כמו כן שם לא חששו. ובבראשית רבה [פ' בראשית] הארץ למה נתקללה בחטא אדם הראשון, כאינש דאמר ליה ליט ביזא דהיכדין איינק. וכשם שחוטא אחד גנאי לאביו ולאמו ולכל משפחתו, כדכתיב שלומית בת דברי למטה דן, כך צדיק אחד שבח לאב ולאם ולכל המשפחה שנאמר אהליאב בן אחיסמך למטה דן, בצלאל בן אורי למטה יהודה [מד"ר פ' ויקהל]. אשרי שכך ילד ואשרי שכך גידל.
